החלטה
לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני שיורה למשיבות להימנע מכל פעולה הקשורה להסרה ו/או הסתרה ו/או פגיעה בשלטים שנתלו על-ידי המבקשת ברחבי ירושלים (להלן- השלטים).
הרקע וטענות הצדדים
בהתאם לאמור בבקשה ובכתב התביעה, בין המבקשת למשיבה מס' 2 (להלן- "אריאל") קיים הסכם מיום 19.5.2005 לפיו ניתן למבקשת זיכיון להתקנת ואחזקת לוחות מודעות ברחבי ירושלים, שבמסגרתו רשאית המבקשת לפרסם גם פרסומים מטעמה על גבי אותם הלוחות (להלן – ההסכם).
לטענת המבקשת, לאחר שתלתה את פרסומיה על גבי הלוחות טענה כלפיה המשיבה מס' 1 (להלן - עיריית ירושלים), כי תוכן הפרסומים חורג מהמוסכם, הואיל ועל הפרסומים להיות בעלי תוכן תרבותי בלבד, ואיימה בהסרת הפרסומים שיסטו מתכנים אלו.
לטענת המבקשת, דרישותיה של עיריית ירושלים מהוות למעשה הפרת ההסכם, ומשכך - הגישה את תביעתה לפיצויים בעילה של הפרת חוזה.
אשר לצו המניעה הזמני, טוענת המבקשת כי אם לא יינתן הצו ועיריית ירושלים תממש את איומיה, ייגרם לה נזק בלתי הפיך הואיל ותיאלץ להפר את התחייבויותיה כלפי מזמיני המודעות וספקים אחרים, ובמצב זה שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתה לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיבות.
ביום 10.2.11 ניתן צו מניעה ארעי כמבוקש (להלן – הצו), ודיון במעמד הצדדים התקיים ביום 17.2.11.
בדיון הסכימו הצדדים כי החלטה בבקשה למתן הצו תינתן על סמך החומר שבתיק, בכפוף לתגובות מטעם המשיבות ותשובת המבקשת.
בתגובתה טענה עיריית ירושלים, כי מבלי להיכנס ליחסים החוזיים שבין המבקשת ל"אריאל", על המבקשת לקבל רשיונות שילוט והיתרים להנחת דבר ברחוב לפני שהיא פועלת על פי ההסכם ובתלייתה את הלוחות ללא היתר כאמור, מבצעת המבקשת עבירות לפי חוק העזר לירושלים (שמירת הסדר והנקיון), התשל"ח- 1978 וחוק העזר לירושלים (שילוט), התש"ם- 1980.
עוד טענה עיריית ירושלים, כי אין לבית משפט זה סמכות עניינית לדון בתובענה ובבקשה לצו המניעה הואיל ומדובר בפעולות אכיפה ברובד המנהלי ו/או הפלילי בתחום חוקי העזר העירוניים,ועל העניין להתברר בבית המשפט לעניינים מקומיים.
"אריאל" טענה בתגובתה, כי היא מהוה את זרועה המבצעת של עיריית ירושלים, בהתאם למדיניות העירייה ,וברי כי אינה רשאית להתקשר בהסכמים ללא אישורה של העירייה, וכך גם במקרה שלפנינו - משלא ניתן היתר של העירייה לתליית הפרסומים האמורים, הרי שלא ניתן לטעון כלפי "אריאל" כי היא מפרה את ההסכם שבינה לבין המבקשת.
עוד טענה "אריאל", כי לוחות המודעות נועדו לפרסום אירועי תרבות בלבד תוך שלמבקשת הוקצה ראש הלוח בלבד לפרסומות חיצוניות. לדבריה, כשנתיים לאחר חתימת ההסכם, בעקבות תלונת המבקשת כי אינה מרוויחה מספיק מהעסקה, הותר לה, לפנים משורת הדין, להעמיד לוחות נוספים עליהם תוכל להדביק פרסומות על כל הלוח ,בתנאים מסוימים.
לטענת "אריאל" ,המבקשת לא עמדה בתנאים אלו ואף ניצלה את ההיתר שניתן לה וחרגה ממנו, ולעיתים קרובות היו מתקבלות תלונות אודות מודעות הפרסום שנתלו על ידה.
בתגובתה, הבהירה "אריאל", כי תליית מודעות פרסומיות הינה מעשה חמור ביותר הואיל וגוף ציבורי אינו יכול להתיר פרסום מודעות ללא עריכת מכרז, למעט פרסום אירועי תרבות, והמבקשת בהתנהלותה פוגעת במילוי הוראות אלו.
דיון והכרעה
7. ראשית, אתייחס לטענה המקדמית בדבר היעדר סמכות עניינית לבית משפט זה, כנטען על ידי עיריית ירושלים.
המחלוקת בין הצדדים איננה נוגעת, לפחות בשלב זה של הבקשה למתן סעד זמני, לשאלת אכיפת חוקי העזר בעניין שילוט והפרתם על ידי המבקשת, אלא לשאלת היחסים החוזיים שבין הצדדים ,קרי: האם הופרו תנאי ההסכם על ידי מי מהצדדים.
משכך, נתונה הסמכות העניינית לבית משפט זה, ודין הטענה המקדמית להידחות.
8. לגופו של עניין - מהותו של הסעד הזמני היא, כידוע, לשמור על המצב הקיים עד להכרעה הסופית במחלוקת, וזאת בין אם לשם קיומו התקין של ההליך ובין אם, ובעיקר, לשם הבטחת ביצועו היעיל של פסק הדין (א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית, תשס"ה) 483).